התמכרות למזון אולטרה מעובד

האם התמכרות לאוכל היא תופעה קלינית תקפה, ואם כן – כיצד נכון לגשת לטיפול בה?

למה כל כך קשה לעמוד בפני עוגה או שקית צ'יפס? מאחורי הקושי להפסיק לאכול מזונות אולטרה-מעובדים מסתתר מנגנון מוחי מורכב של אכילת יתר הדונית, תופעה שבה השילוב של סוכר, שומן ומלח יוצר הצפה של דופמין במוח. כשאכילה זו חוזרת על עצמה שוב ושוב, היא עלולה להפוך להתמכרות לאכילה עם איבוד שליטה, השלכות בריאותיות משמעותיות וקשיים רגשיים. בכתבה הבאה נבחן את המנגנונים המוחיים המשובשים בהתמכרות לאכילה, נסביר מדוע אזורי העכבה במוח מתקשים לפעול מול הדחף החזק לאכול, ונציע כלים טיפוליים וטכניקות יומיומיות להתמודדות – מזיהוי טריגרים ועבודה על דחפים ועד לשמירה על דפוסי אכילה ושינה בריאים.

הכתבה מתבססת על וובינר שהציגה ד"ר רוני אבירם-פרידמן, דיאטנית קלינית וחוקרת בתחום ההתמכרות לאכילה. היא חברה בסגל האקדמי של המחלקה למדעי התזונה באוניברסיטת אריאל, ומייסדת וחוקרת ראשית במעבדת HOFA (Hedonic Overeating & Food Addiction), העוסקת בחקר מנגנוני התמכרות למזון אולטרה-מעובד ודפוסי אכילה כפייתית.

מזון הדוני

מזון הדוני (הדוניזם – הנאה, עונג) מספק הנאה, מגרה את החושים ומאוד מתגמל. בדרך כלל הוא עתיר בסוכר, שומן ו/או מלח. כל אחד מהמרכיבים הללו יכול להיות הדוני כשלעצמו, אך השילוב ביניהם, במיוחד במזונות אולטרה-מעובדים כמו עוגות וחטיפים משפיע בצורה חזקה עוד יותר. מזונות אולטרה-מעובדים עובדו כך שיספקו טעם מאוד טעים ותחושת הנאה חזקה, הם קיימים בזמינות גבוהה ויש להם חיי מדף ארוכים. מזון הדוני מפעיל את המוח ואת מערכת העיכול בצורה מאוד אינטנסיבית הן במהירות והן בעוצמת ההשפעה. 

אכילה של מזון הדוני יוצרת גירוי סנסורי שמוביל להצפה מהירה ועוצמתית של הנוירוטרנסמיטר דופמין באזורי התגמול והמוטיבציה במוח. כתוצאה מכך, קשה מאוד להתאפק מלאכול את המזון ההדוני וגם ברגע שמתחילים – מתקשים להפסיק. לא פעם, מצב זה מוביל לאיבוד שליטה על האכילה.

אכילה הדונית

אכילה הדונית מושפעת ממצבים שונים כגון: מצב אמוציונלי (למשל סטרס), סטרס פיזיולוגי (למשל חוסר שינה) וגם גירויים מהסביבה למשל ריחות של אוכל, פרסומות, או סיטואציות חברתיות. כל המרכיבים הללו מגדילים סיכוי לאכילה הדונית. בדרך כלל, אכילה הדונית מתקיימת ללא רעב מטבולי אלא מתוך תגובה לגירויים חיצוניים ופנימיים.

מה בין אכילה הדונית לאכילת יתר הדונית  

אכילת יתר הדונית מתאפיינת באפיזודות חוזרות ונשנות של אכילת יתר, מעבר לצרכים הקלוריים והפיזולוגיים של הגוף, של מזונות הדוניים. כשדפוס זה זה חוזר על עצמו לאורך זמן, עלולה להתפתח אכילת יתר קומפולסיבית עם מאפיינים המזכירים התמכרות. 

התמכרות לאוכל ולאכילה

אין הסכמה חד משמעית לגבי השאלה האם ניתן לסווג התמכרות לאוכל ולאכילה כאבחנה קלינית רשמית, והנושא עדיין במחקר. החוקרים נוטים להתייחס לתופעה זו דרך שני סוגים מוכרים של התמכרויות: התמכרות לחומרים (למשל לאלכוהול) והתמכרות התנהגותית (למשל להימורים).
מכאן ניתן לתאר את ההתמכרות לאוכל ולאכילה לשלושה מאפיינים עיקריים:

1. אכילת יתר קומפולסיבית של מזון אולטרה מעובד הדוני
2. תחושת אובדן שליטה סובייקטיבית על האכילה
3. אכילת יתר חוזרנית למרות ההשלכות ההרסניות – כמעט תמיד מוביל להשמנה ולתחלואה נלווית, קשיים נפשיים (סימפטומים של דיכאון, חרדה ואכילה רגשית לנוכח רגשות קשים) ופגיעה באיכות החיים

מנגנונים בהתמכרות אכילה

מנגנוני האכילה והשובע נשלטים במידה רבה על ידי המוח, שמקבל אותות ממערכת העיכול וממערכות נוספות בגוף ומגיב אליהם. 

במצב תקין – יש איתותי שובע למוח ממערכת העיכול לאחר אכילה. בעקבות חשיפה לטעם או לריח של מזון הדוני משתחרר דופמין כמעט מיידית באזורים במוח הקשורים לתגמול, מוטיבציה וזיכרון. במקביל פועלים גם אזורים אחרים גבוהים יותר במוח כמו המוח הקדם מצחי, האחראים על ויסות התנהגות וניהול דחפים. כך, גם אם יש חשק עז לאכול, האדם מסוגל לעצור לחשוב ולקבל החלטה אם מתאים או לא לאכול באותו רגע.

באנשים החווים התמכרות לאוכל ולאכילה – המנגנון הזה משובש. בדרך כלל אלו אנשים עם השמנה ולרוב מנגנוני הרעב והשובע שלהם אינם מאוזנים. בעקבות חשיפה למזון הדוני הם חווים הצפת הדופמין חזקה במיוחד, שדוחפת אותם לצריכת המזון. במקביל, האזורים הגבוהים במוח שאמונים על שיפוט, תכנון ועכבה פועלים בעוצמה חלשה יותר, כך שיש להם פחות משאבים להתגבר על הדחפים החזקים לצרוך את המזון ההדוני. במצבי סטרס מנטלי או פיזי, תפקוד מנגנון העכבה נחלש עוד יותר ויש סיכוי גבוה עוד יותר לאכילת הדונית. 

אבחון וטיפול בהתמכרות לאוכל ולאכילה

אבחון – שאלון ה modified Yale Food Addiction Scale בעברית (mYFAS-HEB) הוא שאלון בן 13 פריטים שמשמש בעיקר במחקר. מאחר שאין הסכמה קלינית רחבה לגבי התמכרות לאוכל ולאכילה כאבחנה רשמית, שאלון זה כמעט ואינו נמצא בשימוש בקליניקה נכון להיום.

טיפול – נכון להיום לא הוגדר עדיין טיפול ייעודי ומוסכם להתמכרות לאוכל ולאכילה. כאשר מזהים מאפיינים התמכרותיים במקביל להשמנה, מציעים טיפול יעודי להשמנה או להפרעת אכילה כפייתית. עם זאת יש כמה טיפולים שניתן להציע למטופלים, בהתאמה אישית:

תובנות קליניות מהשטח

בהתבסס על עבודתה הקלינית, ד"ר רוני אבירם-פרידמן מציעה כמה כיווני פעולה שיכולים לסייע למטופלים המתמודדים עם אכילה הדונית, אכילת יתר ומאפיינים התמכרותיים:

מזונות אולטרה-מעובדים הדוניים, העשירים בסוכר, שומן ומלח, מפעילים את מערכת התגמול במוח באמצעות הצפה מהירה ועוצמתית של דופמין, מה שמקשה על הימנעות מאכילתם או הפסקתה לאחר שמתחילים. אכילה הדונית מתרחשת בדרך כלל ללא רעב אמיתי ומושפעת ממצבים רגשיים, חוסר שינה וגירויים סביבתיים. כשאכילת יתר של מזונות אלו חוזרת על עצמה לאורך זמן, עלולה להתפתח אכילה קומפולסיבית עם מאפיינים התמכרותיים: אובדן שליטה, אכילה חוזרנית למרות תוצאות הרסניות, והשמנה משמעותית. במצב זה, מנגנוני העכבה במוח נחלשים בעוד מערכת התגמול מתעצמת, במיוחד בזמן סטרס פיזיולוגי או פסיכולוגי. למרות שאין עדיין הסכמה קלינית או טיפול ייעודי להתמכרות למזון, ניתן להציע CBT לניהול דחפים, תמיכה תזונתית, זיהוי טריגרים, תרגול מיינדפולנס, רגולציה של רמות סוכר, ושיפור דפוסי שינה ופעילות גופנית.