רפואה קולינרית בהכשרת מתמחים ברפואה

מפגש הג’ורנל קלאב ה-46 של ארגון רופאים לתזונה התמקד במחקר קליני ראשון מסוגו שבדק השפעה של קורס בישול 'רפואה קולינרית' בקרב מתמחים ברפואה על ידע, ביטחון ויישום בתחום התזונה.

הציג את המאמר ד"ר נייט ווד, רופא ושף, מנהל תחום רפואה קולינרית בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ייל בארה"ב. רוצה לקבל עדכון על המפגש הבא? נא להירשם כאן.

רקע

חשיבותה של תזונה במניעת מחלות קרדיווסקולריות

מחלות קרדיווסקולריות מהוות גורם תמותה מוביל בעולם המערבי. לתזונה תפקיד מכריע בכך: תזונה לקויה מדורגת כגורם הסיכון השלישי בחומרתו לתחלואה, וגורם הסיכון הראשון לתמותה ממחלות קרדיווסקולריות.

חוסר בהכשרה תזונתית בלימודי רפואה

למרות חשיבותה של תזונה במניעה ובטיפול במחלות קרדיווסקולריות, קיים פער משמעותי בהכשרה הרפואית בנושא. בפועל, 71% מבתי הספר לרפואה בארצות הברית לא מספקים אפילו את מכסת השעות המינימלית הנדרשת ללימוד בסיסי (25 שעות). מגמה זו נמשכת גם בשלב ההתמחות, 74% מהתוכניות לא כוללות נושא זה בהכשרה הפורמלית.

קראו עוד על חשיבות לימודי תזונה ברפואה.

רפואה קולינרית

רפואה קולינרית היא תחום מבוסס-ראיות המשלב בין עולמות הקולינריה, מדעי התזונה והרפואה בגישה מבוססת-ראיות. התחום נועד להכשיר אנשי בריאות כיצד לבשל בריא, ולצייד אותם בכלים להנחיית מטופלים בנוגע לתזונה ככלי למניעה ולטיפול במחלות. בעוד שלימודי התזונה מספקים את הבסיס התיאורטי, לימודי רפואה קולינרית הם ה"מעבדה" בה מתרגמים את הידע המדעי לפרקטיקה מעשית באמצעות בישול.

רפואה קולינרית היא דיסציפלינה עתירת משאבים המצריכה מטבח לימודי, חומרי גלם, ומרצים בעלי רקע קולינרי, זאת בהשוואה להרצאה פרונטלית סטנדרטית שהיא זולה ונגישה יותר. לאור זאת, עולה השאלה, האם לגישה המעשית יש יתרון מובהק המצדיק את ההשקעה?

המחקר הנוכחי השווה בין קורס תזונה המבוסס על הרצאות פרונטליות לבין קורס רפואה קולינרית מבחינת שיפור ידע ופרקטיקה בפועל בקרב מתמחים ברפואת משפחה.

מה עשו במחקר

במחקר השתתפו 51 מתמחים ברפואת משפחה. תוכנית ההתערבות בוצעה לפי מודל לפיתוח תוכניות לימודים (Curriculum Development). ששת הצעדים:

ההבדל היחיד היה ברכיב המעשי:

מה בדקו

מה מצאו

נתוני רקע: לא היו הבדלים מובהקים מבחינת מאפיינים דמוגרפיים בין הקבוצות. עם זאת נמצא שנבדקים בקבוצת הביקורת היו בעלי הכשרה תזונתית רבה יותר בתחילת המחקר (מאפיין שטופל בעזרת תקנון סטטיסטי).

שיפור בידע התזונתי: בשתי הקבוצות נשמרה עלייה מובהקת ברמת הידע הן מיד לאחר ההתערבות והן לאחר 8 שבועות. לא נמצא הבדל מובהק בין הקבוצות.

הערך המוסף של רפואה קולינרית: בעוד ששתי הגישות שיפרו את הידע ומדדים נוספים, קבוצת הרפואה הקולינרית הציגה יתרון מובהק במספר מדדים:
– תחושת מסוגלות ורמת ביטחון מדווחת במתן ייעוץ תזונתי: קבוצת ההתערבות הציגה שיפור בכל המדדים שנבחנו, בדגש על מתן ייעוץ לתזונה שעיקרה מהצומח. בעוד שקבוצת הביקורת הציגה שיפור חלקי בלבד.
– פעילות שיפור מתכון: בשתי הקבוצות חל שיפור במדדים אלו אך השיפור היה גבוה יותר באופן מובהק בקבוצת ההתערבות.
– עמדות: בעוד שכל המשתתפים העריכו כבר בתחילת המחקר את חשיבות התזונה במסגרת הייעוץ הרפואי שלהם, רק בקבוצת ההתערבות חל שיפור מובהק בעקבות הקורס.
– יישום בפועל: בקבוצת ההתערבות דיווחו על עלייה בתדירות מתן מידע תזונתי למטופלים ללא שינוי מובהק בקבוצת הביקורת.

משוב ושביעות רצון: הפידבק היה חיובי באופן גורף, כמעט כל המשתתפים בשתי הקבוצות דיווחו שלמדו כלים חדשים שהם מיישמים בפועל בקליניקה. למשל מדברים יותר על תזונה עם מטופלים עם דיסליפדמיה ומפנים יותר לדיאטנים. כל המתמחים ציינו שימליצו על הסילבוס לקולגות והיו מעוניינים בהכשרות נוספות בתחום.

לסיכום

הן רפואה קולינרית והן הרצאות תזונה נמצאו כשיטות הוראה ישימות ואפקטיביות לשיפור הידע התזונתי ומידת הביטחון לעסוק בתחום בקרב מתמחים ברפואה. עם זאת, הערך המוסף של רפואה קולינרית בא לידי ביטוי בשינוי עמוק יותר של עמדות המשתתפים, בחיזוק תחושת המסוגלות ובמתן כלים פרקטיים ליישום מיידי בקליניקה. מעבר להיות שיטת למידה חוויתית ומהנה, היא מגשרת על הפער שבין הידע התיאורטי לבין היכולת להניע מטופלים לשינוי תזונתי בפועל. גישה זו מדגישה את חשיבות העבודה הרב-מקצועית ואת שיתוף הפעולה החיוני בין רופאים לדיאטנים כחלק בלתי נפרד מהטיפול.

להעמקה נוספת ודיון במגבלות המחקר מומלץ לצפות בהרצאה המלאה👆