שמנופוביה

דוקטור, למי קראת שמנה?

סטיגמת המשקל במערכת הבריאות

שכיחות עודף המשקל וההשמנה באוכלוסייה הולכת ועולה בכל העולם ובכלל זה בישראל. הנתונים מדוחות משרד הבריאות מצביעים על כך שבקרב כ-60% מהאוכלוסייה יש עודף משקל או השמנה. אנו יודעים שלהשמנה יש השלכות בריאותיות רבות וש-BMI תקין קשור בתחלואה ובתמותה פחותה ממחלות שונות.

לאור זאת נשאלת השאלה האם כאנשי מקצועות הבריאות עלינו להנחות מטופלים עם עודף משקל לרדת במשקל גם כאשר הם מגיעים לטיפול רפואי בבעיה אחרת. האם יכול להיות שהמלצה כזו דווקא תגרום באופן בלתי מכוון לנזק?

בהרצאתה של פרופ' לנה שגיא-דאין דנו בהגדרה של סטיגמת המשקל, ממה היא נגרמת, איך היא מתבטאת במערכת הבריאות, ומה הן ההשלכות שלה על השלומות (well being) של אנשים עם השמנה. הכתבה להלן מסכמת את הנקודות העיקריות וחלק מהמחקרים שהוצגו בהרצאה. כדאי מאוד לצפות בהרצאה המלאה.

Play

קצת על סטיגמת המשקל

ישנם סטריאוטיפים שליליים בחברה לגבי משקל עודף וכתוצאה מכך עלולה להיות לנו דעה קדומה שלילית כלפי מטופלים עם עודף משקל שמובילה לחוסר כבוד ואף לאפליה כלפי אותו המטופל. סטיגמת המשקל והאפליה כלפי אנשים עם עודף משקל מתבטאת בהרבה תחומים.

להלן מספר מחקרים שהדגימו את התופעה ספציפית במערכת הבריאות:

  • מחקר עם מעל 600 רופאי משפחה בשיקגו מצא שמעל 50% מהרופאים חשבו שאנשים עם השמנה הם חסרי היענות לטיפול, מוזרים, מכוערים ולא מושכים. 30% חשבו גם שהם עצלים, מרושלים וחסרי כוח רצון.
  • סקר מעניין בקרב כ-100 סטודנטים לרפואה, מצא שאמנם רק 3% חשבו שזה בסדר לצחוק על מטופלים שמנים, אולם 65% מהם דיווחו ששמעו הערות שליליות ובדיחות על מטופלים שמנים מרופאים, 63% שמעו הערות כאלו מסטודנטים אחרים ומ-40% מהמנחים השונים בבית הספר לרפואה.
  • בסקר נוסף בקרב סטודנטים לרפואה, נמצא שלכ-40% מהם הייתה הטיה על רקע משקל, אך שני שליש מאלו שהראו הטיה כזו, לא היו מודעים לכך שההטיה קיימת אצלם.

לסטיגמה על רקע משקל יש השלכות חברתיות ובריאותיות למעשה מחקרים מראים שהסטיגמה יכולה להוביל דווקא לעלייה נוספת במשקל. כך למשל ילדים שסבלו יותר מהצקות על רקע המשקל שלהם נטו לעלות יותר ב-BMI ובמסת השומן שלהם מילדים שפחות סבלו מהצקות.

הקשר בין הצקות לילדים על רקע המשקל שלהם (WBT- Weight-Based Teasing) לבין ה-BMI ומסת השומן שלהם. אפשר לראות שילדים עם BMI גבוה יותר סבלו יותר מהצקות (מתוך Schvey et al 2019)

לפי נייר עמדה של ה-American Academy of Pediatrics  נראה כי ילדים עם השמנה שסובלים מסטיגמה מפתחים הרגלי אכילה לא בריאים, אכילה כפייתית ואכילה רגשית (כשמשעמם או עצוב), ובמקביל הם יעשו פחות פעילות גופנית בגלל הפחד מהצקות וביטחון עצמי ירוד התוצאה היא כמובן עליה נוספת במשקל.

להלן מספר מחקרים ונקודות למחשבה שמערערים כמה מהסטיגמות הנפוצות לגבי השמנה:

  • מחקר ישראלי מ-2016 מצא ש-36% מאנשים עם עודף משקל ו-28% מהאנשים עם השמנה ביצעו פעילות גופנית בהתאם להמלצות, זאת בהשוואה ל-39% מהאנשים עם משקל תקין. יש לציין שאנשים עם עודף משקל והשמנה יתאמצו יותר וישרפו יותר אנרגיה על מנת לבצע את אותה רמה של פעילות גופנית כמו אנשים עם משקל תקין. לאנשים עם השמנה יש גם יותר מגבלות סביבתיות, רפואיות ורגשיות לבצע פעילות גופנית.
  • על אף שמחקרים מהעבר מצאו שהסיכון לתמותה הוא הנמוך ביותר בקרב אנשים עם BMI מתחת ל-25, למעשה ישנם מחקרים שמראים שבשנים האחרונות הסיכון לתמותה הוא נמוך יותר דווקא ב-BMI 27 (ראו גרף מטה).
  • אחוזים גבוהים מהאנשים עם עודף משקל הם למעשה בריאים מבחינה מטבולית. מצד שני, גם אנשים במשקל תקין עלולים להיות בסיכון למחלות מטבוליות, אך הם פחות נבדקים משום שהם פחות נתפסים כקבוצה בסיכון. חשוב לבחון את הסטטוס הספציפי של האדם שלפנינו ולהבין האם הוא באמת בקבוצת סיכון למחלה, ישנן הערכות שכמחצית מהאנשים עם השמנה הם למעשה בריאים מבחינה מטבולית.
  • בחלק מהמצבים הבריאותיים השמנה היא דווקא גורם מגן. למשל בקרב שוהים בבית אבות, אנשים עם סיכון לאוסטיאופורוזיס, שרידות גבוהה יותר אחרי שבץ מוחי, מחלת לב, סוגי סרטן מסוימים ו-COPD.
הבדלים ברמת ה-BMI שנקשרה בסיכון הנמוך ביותר לתמותה במחקרי עוקבה שנערכו בתקופות שונות בדנמרק. ניתן לראות שהסיכון הנמוך ביותר לתמותה עלתה מבערך 24kg/m2 במחקרים שנערכו בשנות השבעים ל-27kg/m2 במחקרים המאוחרים יותר (הנתונים מתוקננים למשתנים כמו גיל, מין, עישון, צריכת אלכוהול, פעילות גופנית ורמת כולסטרול) (מתוך Afzal, S 2016)

ישנם הרבה גורמים שיכולים למנוע ירידה במשקל

ישנה תפיסה רווחת אצל חלק מהאנשים, כולל בקהילה הרפואית, ש"כל אחד יכול לרדת במשקל – רק צריך להפחית את צריכת האנרגיה ובמקביל להגדיל את הוצאת האנרגיה על ידי פעילות גופנית". אך למעשה מדובר בבעיה מורכבת. צריכת האנרגיה שלנו תלויה לא רק בסוג וכמות המזון שאנו אוכלים אלא גם במשתנים פרסונליים, היכולת של מערכת העיכול שלנו לספוג מזונות שונים, אותות עצביים והמיקרוביום שלנו. בצד השני של המשוואה – הוצאת האנרגיה, מוערך שפעילות גופנית אחראית רק לכ-10% מהוצאת האנרגיה שלנו, למעשה רוב האנרגיה (כ-70%) נשרפת במצב מנוחה, היתר זו שריפת אנרגיה בעת עיכול מזון ופעילויות שונות שאינן פעילות גופנית יזומה (הליכה ברגל, עליה במדרגות וכן הלאה). כלומר הוצאת האנרגיה במצב מנוחה היא פקטור קריטי ליכולת שלנו לשמור על משקל תקין והיא תלויה בגורמים רבים, כמו גיל, מין, מצב בריאותי, תרופות מסוימות ועוד.

כאשר אנחנו מנסים לרדת במשקל הגוף "מתנגד" לכך ומבצע אדפטציה למצב החדש שמתבטאת בין היתר בירידה בשריפת האנרגיה הן במנוחה והן בעת פעילות גופנית. במקביל ישנה עלייה בהורמוני רעב וירידה בהורמוני שובע. המשמעות היא שאדם שירד במשקל יצטרך עם הזמן לבצע יותר פעילות גופנית ולהיות יותר רעב על מנת לשמור על הירידה במשקל שביצע. למעשה ישנן עדויות שככל שנבצע יותר דיאטות כך נעלה יותר במשקל עם הזמן.

סטיגמת המשקל במערכת הבריאות הישראלית

סקר שנערך בהובלת פרופ' לנה שגיא-דאין בחן את סטיגמת המשקל על ידי מערכת הבריאות בישראל. המחקר כלל סקר של קרוב ל-1700 משתתפות (96% נשים) בגיל ממוצע של 36±11 עם BMI ממוצע של 36.5±6.6. מרבית מהמשתתפות חוו יחס לא מכבד והערות מעליבות או שיפוטיות מהצוות הרפואי ו-40% מהן דיווחו על כך שהן נמנעות מהגעה לבדיקות שונות עקב חשש מהערות. ככל שדרגת ההשמנה היתה גבוהה יותר כך הנשים דיווחו על יותר יחס לא מכבד והימנעות מהגעה לבדיקות. 

סוגים שונים של אמירות והתנהגויות לא מכבדות שחוו המשתתפות במחקר. ניתן לראות שככל שדרגת ההשמנה הייתה גבוהה יותר כך אחוז גבוה יותר מהמשתתפות קיבלו אמירות אלו
מאילו מקצועות חוו המשתתפות יחס משפיל, מעליב או שיפוטי
שכיחות תחושות שונות שחוו המשתתפות במחקר מצוותים רפואיים לפי קטגוריות משקל. ניתן לראות שככל שדרגת ההשמנה הייתה גבוהה יותר כך אחוז גבוה יותר מהמשתתפות חוו תחושות אלו
מתוך Sagi-Dain 2022

מה ניתן לעשות כדי לשפר את היחס של הצוות הרפואי לנשים ולאנשים עם עודף משקל והשמנה?

  • מודעות ראשית חשוב להיות מודעים לבעיה, להבין שהסטיגמה על המשקל היא שכיחה למדי ובפרט בקרב צוותים רפואיים. סביר מאוד שהמטופל שלפנינו חווה אותה בשלב כלשהו. להבין גם את הקושי שיש בירידה במשקל ואת המנגנונים הפיזיולוגיים שמקשים על שמירה על ירידה במשקל, לבדוק האם המטופל באמת סובל מבעיה בריאותית כלשהי שקשורה למשקל שלו או שהוא למעשה בריא.
  • לשאול בעדינות האם המטופל מעוניין לדבר על הנושא: דוגמה למשפט שאפשר להגיד: "נותרו לנו כמה דקות לטיפול, כרופא אני מעוניין להתייחס לעוד היבטים שקשורים לבריאות שלך מלבד הנושא שלשמו באת, האם זה בסדר שנדבר על המשקל שלך בהתייחס למדדי סוכר/לחץ דם/כולסטרול שעלו בשנים האחרונות?" במידה שלא מעוניינת לדבר על הנושא אז לא צריך ללחוץ, סביר שאתם לא האנשים הראשונים ששאלו אותה את השאלה הזו.
  • בחירת מילים נכונה: מרבית הנשים שהשתתפו במחקר של פרופ' שגיא-דאין דיווחו שהן מעדיפות את המילים: משקל, BMI, משקל עודף, בעיית משקל, משקל/BMI לא בריא. לעומת זאת מילים כמו: שמן, השמנה, כבד, גדול ממדים,עודף שומן דורגו כמילים פחות נעימות עבור המשתתפות. להעדיף את המונח 'אדם עם השמנה' על פני 'אדם שמן'. באופן הזה התכונה של עודף המשקל אינה כל מה שמגדיר את אותו אדם. בחירת המילים הזו רלוונטית גם לתיעוד בתיק הרפואי של אותו אדם.
  • ללמוד עוד: כדאי לצפות בהרצאה המלאה 👆 ישנם גם קורסים וכלים שונים שמסייעים לאנשי מקצועות הבריאות להעריך האם יש להם סטיגמה לגבי משקל וכיצד לטפל טוב יותר באנשים עם השמנה. דוגמאות לכלים וקורסים כאלו אפשר למצוא למשל באתר של אוניברסיטת קונטיקט.

שכיחות השמנה בישראל 

המכון הלאומי לחקר שרותי הבריאות ומדיניות הבריאות בישראל, 2021, התכנית הלאומית למדדי איכות לרפואת הקהילה בישראל דו"ח לשנים 2017-2019.

השמנה ותמותה

Di Angelantonio, E., et al. (2016). Body-mass index and all-cause mortality: individual-participant-data meta-analysis of 239 prospective studies in four continents. Lancet.

סטיגמת המשקל במערכת הבריאות

Foster, G. D.,et al. (2003). Primary care physicians' attitudes about obesity and its treatment. Obesity research.

Puhl, R. M., et al. (2014). Obesity bias in training: attitudes, beliefs, and observations among advanced trainees in professional health disciplines. Obesity.

Miller, D. P., et al. (2013). Are medical students aware of their anti-obesity bias?. Academic medicine : journal of the Association of American Medical Colleges.

סטיגמת המשקל במערכת הבריאות הישראלית

Sagi-Dain, L., et al., (2022). Experiences of weight stigmatization in the Israeli healthcare system among overweight and obese individuals. Israel journal of health policy research.

Sagi-Dain, L., et al., (2022). How to talk with patients about weight? Viewpoints of 1697 individuals with overweight and obesity. Patient education and counseling.

ההשלכות של סטיגמת המשקל

Schvey, N. A., (2019). Weight-based teasing is associated with gain in BMI and fat mass among children and adolescents at-risk for obesity: A longitudinal study. Pediatric obesity.

Pont, S. J., et al. SOCIETY (2017). Stigma Experienced by Children and Adolescents With Obesity. Pediatrics.

Sutin, A. R., et al. (2015). Weight Discrimination and Risk of Mortality. Psychological science.

הפרכת סטיגמות לגבי אנשים עם משקל לא תקין

המרכז הלאומי לבקרת מחלות משרד הבריאות, משרד התרבות והספורט (2018), סקר הרגלי פעילות גופנית בקרב תושבי ישראל בגילאי 21+ 2016.

Ramos Salas, X., Forhan, M., & Sharma, A. M. (2014). Diffusing obesity myths. Clinical obesity.

Afzal S, T., et al. Nordestgaard BG. Change in Body Mass Index Associated With Lowest Mortality in Denmark, 1976-2013. JAMA.

Lahav, Y., et al., (2023). The paradox of obesity with normal weight; a cross-sectional study. Frontiers in nutrition.

Tsatsoulis, A., & Paschou, S. A. (2020). Metabolically Healthy Obesity: Criteria, Epidemiology, Controversies, and Consequences. Current obesity reports.

Smith, G. I., Mittendorfer, B., & Klein, S. (2019). Metabolically healthy obesity: facts and fantasies. The Journal of clinical investigation.

Lennon H, et al., (2016)  The Obesity Paradox in Cancer: a Review. Current oncology reports.

Oesch, L., et al (2017). Obesity paradox in stroke – Myth or reality? A systematic review. PloS one.

Veronese, N., et al., (2015). Inverse relationship between body mass index and mortality in older nursing home residents: a meta-analysis of 19,538 elderly subjects. Obesity reviews.

הגורמים להשמנה והקושי לרדת במשקל ולשמור על הירידה לאורך זמן

Blüher M. (2019). Obesity: global epidemiology and pathogenesis. Nature reviews. Endocrinology.

Melby, C. L, (2017). Attenuating the Biologic Drive for Weight Regain Following Weight Loss: Must What Goes Down Always Go Back Up?. Nutrients.

Pietiläinen, K. H., et al. (2012). Does dieting make you fat? A twin study. International journal of obesity.

Wing, R. R., & Phelan, S. (2005). Long-term weight loss maintenance. The American journal of clinical nutrition.

כיצד לדבר עם מטופלים על משקל

Sherson, E. A., et al. (2014). A review of the use of the 5 A's model for weight loss counselling: differences between physician practice and patient demand. Family practice.

Puhl, R., et al. (2013). Motivating or stigmatizing? Public perceptions of weight-related language used by health providers. International journal of obesity.

Armstrong, M. J., et al. (2011). Motivational interviewing to improve weight loss in overweight and/or obese patients: a systematic review and meta-analysis of randomized controlled trials. Obesity reviews.

Hayward, L.E., et al. (2020). Discussing weight with patients with overweight: Supportive (not stigmatizing) conversations increase compliance intentions and health motivation. Stigma and Health.

התוכן עניין אתכם? שלחו לחברים ולקולגות בוואטסאפ

באיזו מידה הכתבה תרמה לידע שלך?

הצביעו: 0 ממוצע: 0

No votes so far! Be the first to rate this post.

תכנים נוספים שעשויים לעניין אותך