צריכת עדשים והשפעתה על מדדים מטבוליים

מפגש הג’ורנל קלאב ה-35 של ארגון רופאים לתזונה התמקד במחקר קליני שבדק השפעה של אכילה יומיומית של עדשים על רמות סוכר, פרופיל שומנים וסמני דלקת.

הציג את המחקר ד"ר אסף בוך, מרצה בכיר, חוקר ותזונאי במחלקה למדעי התזונה באוניברסיטת אריאל ובמכון האנדוקריני בבית החולים איכילוב. רוצה לקבל עדכון על המפגש הבא? נא להירשם כאן.

רקע

הסיכון למחלות כרוניות (כמו סוכרת ומחלות לב) מושפע, בין היתר, מאיזון מדדים מטבוליים ומדדי דלקת. מדדים גליקמיים ורמות של שומנים בדם בצום ולאחר ארוחות (מדדים פוסטפרנדיאליים) נמצאו קשורים לתחלואות אלו.

מחקרים רבים מצביעים כך שקטניות, וביניהן עדשים, הן בעלות פרופיל תזונתי שעשוי להיטיב מבחינה מטבולית. תכולת החלבון בקטניות נעה בין 17-30% ממשקלן היבש והן מכילות עד כ-30 גרם סיבים לכל 100 גרם קטניות יבשות, מהם כ-50% סיבים מסיסים וכ-50% לא מסיסים.

ההמלצות של גופי בריאות שונים הן לשלב קטניות בתזונה על בסיס קבוע. משרד הבריאות הישראלי ממליץ על צריכה יומיומית של קטניות ואילו ההמלצה של ה-USDA בארצות הברית היא צריכה של כ-300 גרם קטניות בשבוע – כרבע כוס קטניות מבושלות ביום.

למרות ההמלצות, צריכת הקטניות בפועל נמוכה מהמומלץ. בארה"ב רק 15% מהאוכלוסיה צורכים קטניות ברמה של לפחות 87.5 גרם ליום, שזו רמה המוערכת על ידי חוקרים שונים ככזו שיכולה להועיל במניעת מחלות. לפי נתוני הלמ"ס בישראל כ-60% מהאוכלוסייה צורכים קטניות 0-2 פעמים בשבוע ורק 39% צורכים קטניות 3 פעמים בשבוע או יותר. אין נכון להיום נתונים לגבי אחוז הישראלים העומדים בהמלצה לצרוך קטניות מדי יום (7 פעמים בשבוע). אחד החסמים העיקריים לצריכת קטניות הוא חשש מפני תופעות גסטרואינטסטינליות (כמו גזים ונפיחות).

מה בדקו

מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבדוק השפעות של צריכה יומיומית של עדשים לעומת ארוחות מקבילות של בשר, בעיקר עוף והודו, שהיו איזוקלוריות – שוות מבחינה קלורית וחלבונית במשך 12 שבועות. בדקו השפעות על מדדים מטבוליים וגליקמיים – שומנים בדם, מדדי סוכר ומדדי דלקת בצום ולאחר ארוחה.

מבנה המחקר

מחקר רנדומלי מבוקר, המשתתפים והחוקרים ידעו לאיזו קבוצה משתייך כל משתתף.

מי השתתפו

למחקר התקבלו 47 נבדקים מהם פרשו 9 בשלב ההקצאה האקראית. בסופו של דבר נכללו במחקר 38 נבדקים – 20 בקבוצת הניסוי ו-18 בקבוצת הביקורת. בין קריטריוני ההכללה היו גיל בין 18-70, היקף מותניים גבוה וטריגליצרידים של 150 ומעלה לאחר תבחין ארוחה שומנית שבוצע במסגרת המחקר. לא נכללו במחקר, בין השאר, אנשים שנוטלים תרופות נוגדות דלקת או תרופות להורדת שומנים בדם וכן צמחונים וטבעונים.

בהשוואה בין המאפיינים של שתי הקבוצות בתחילת המחקר, נמצא שקבוצת ההתערבות (קבוצת העדשים) הייתה עם רמות גבוהות יותר באופן מובהק של כולסטרול כללי, LDL ו-HDL בצום בהשוואה לקבוצת הביקורת. עם זאת, לקבוצת הביקורת היה BMI והיקף מותניים גבוה יותר ואחוז גבוה יותר של משתתפים עם תסמונת מטבולית (באופן מובהק).

מה עשו במחקר

התערבות

במסגרת המחקר סופקו למשתתפים כ-7 ארוחות שבועיות – אחת לכל יום, לכל 12 השבועות של המחקר. הארוחות הגיעו עם הוראות הכנה/חימום. היעד בקבוצת העדשים היה להגיע לארוחות של 980 גרם עדשים מבושלות בשבוע (כ-140 גרם ליום קטניות) בכל מיני סוגים של מנות. בקבוצת הביקורת קיבלו ארוחות על בסיס עוף והודו ללא קטניות כלל. המטרה הייתה לספק ארוחות שוות מבחינת הערך הקלורי והחלבוני (יש לציין כי למעשה הארוחות אכן היו דומות בכמויות החלבון והקלוריות ברמה השבועית, אך ברמה היומית כן היו הבדלים בין הקבוצות). בקבוצת העדשים צריכת הסיבים והפחמימות הייתה גבוהה יותר באופן משמעותי וכמות השומן הייתה נמוכה משמעותית, בהשוואה לקבוצת הבשר. 

היענות מספקת להתערבות הוגדרה כצריכה של 6 ארוחות בשבוע. על מנת לאמוד את ההיענות החוקרים אספו את המנות בחזרה וספרו את המנות המוחזרות. מי שהחמיץ 3 ארוחות (של קטניות או בשר) בשבוע מסוים – ההתערבות הוארכה לו בשבוע נוסף – עד 13 שבועות. בשבוע האחרון של המחקר ממש הקפידו שיאכלו את כל הארוחות כדי לקבל את האפקט המטבולי של הקטניות על המדדים. 

המשתתפים הונחו לא לשנות את הדיאטה שלהם מעבר לארוחות שסופקו על ידי החוקרים וכן לא לבצע שינויים בפעילות גופנית.

מדדים

מה מצאו

תחושות רעב ושובע ותסמינים במערכת העיכול

לא היו הבדלים מובהקים בין הקבוצות בתחושות הרעב והשובע.

בשתי הקבוצות נצפתה ירידה משמעותית במדדי רעב וברצון לאכול ועלייה בתחושת השובע והסיפוק מהארוחה. צריכת הסיבים עלתה באופן משמעותי ומובהק רק בקבוצת ההתערבות שאכלה עדשים.

לא היו הבדלים מובהקים בין הקבוצות בתסמינים במערכת העיכול. מרבית המשתתפים דיווחו על העדר תסמינים או תסמינים קלים.

מדדים בצום

נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות רק בכולסטרול לסוגיו השונים (כולסטרול כללי, LDL, HDL). הייתה ירידה מובהקת בקבוצת ההתערבות לעומת קבוצת הביקורת.

לא היו הבדלים מובהקים במדדים גליקמיים ובטריגליצרידים וכן לא היו שינויים משמעותיים במשקל, הרכב הגוף והיקף המותניים בתוך הקבוצות ובין הקבוצות.

מדדים לאחר ארוחה

היה הבדל מובהק לטובת קבוצת העדשים בשינוי באיזור תחת העקומה (AUC) ברמת הגלוקוז בדם לאחר הארוחה. כמו כן, היה הבדל מובהק לטובת קבוצת העדשים ברמות של שני גורמי דלקת – IL-17 ו-IL-1. התגובה של שומני הדם לאחר הארוחה לא נבדלה בין הקבוצות. 

ביקורת

למחקר היו נקודות חוזקה משמעתיים שנתנו לו תוקף פנימי כגון מבנה המחקר, הקפדה על ניטור התזונה וחלוקת האוכל המוכן, השיטות ואיסוף המדידות החוזרות במגוון של מדדים מטבוליים ודלקתיים. עם זאת, היו לו גם מספר חולשות.

מסקנות

המחקר מביא עימו חידוש מדעי בכך שהוא השווה השפעה ארוכת טווח של צריכת עדשים יומית בהשוואה לעוף/הודו ובדק את ההשפעה של צריכה זו על מדדים מטבוליים, גליקמיים ודלקתיים לאחר ארוחה. בניגוד למחקרים רבים אחרים, הוא בדק את ההשפעה של צריכת עדשים בטווח הבינוני ולא השפעה של צריכה אקוטית. 

המחקר מצא שצריכת עדשים באופן יומי לאורך זמן לעומת צריכת עוף/הודו עשויה להיטיב מבחינת תגובות מטבוליות ודלקתיות מסוימות המתרחשות כעבור ארוחה. השיפורים המטבוליים הושגו ללא שינוי במשקל הגוף, אחוזי השומן או היקף המותניים, ממצא שעשוי להדגיש את התפקיד הישיר של עדשים בשיפור הבריאות המטבולית. בין הגורמים שעשויים להסביר את ההשפעה ניתן למנות את תכולת הסיבים התזונתיים הגבוהה, השפעות אנטי דלקתיות של חומצות שומן קצרות שרשרת שנוצרות מתהליך תסיסת סיבים במעי ותכולת השומן הרווי הנמוכה יותר בקבוצת העדשים.

למרות צריכה גבוהה של עדשים של כ-980 גרם בשבוע המשתתפים לא דיווחו על עלייה משמעותית באי נוחות במערכת העיכול ורוב התסמינים דורגו כקלים או לא קיימים.

להעמקה נוספת מומלץ לצפות גם בהקלטה 👆