מינרלים

אבץ

תפקידים בגוף, מקורות במזון ומידע נוסף לאנשי מקצוע

בקצרה

אבץ חשוב לתהליכי הגדילה של תינוקות וילדים, מעורב בבניית חלבונים, החלמה של פצעים, מערכת החיסון, תפקוד קוגניטיבי ובריאות העצם

מקורות עיקריים מהצומח
זרעי דלעת, זרעי חמניה, קשיו, קטניות, טחינה משומשום מלא
תמי טרנר

ד"ר תמי טרנר, ארגון רופאים לתזונה ארצות הברית – PAN USA

תרגום והתאמה לישראל: כרם אביטל RD, MPH ורוני חסון M.Sc. RD

ריכזנו את הידע שלפניכם בהשקעה רבה, תמכו בפרויקט ועזרו לנו ליצור תכנים נוספים על רכיבי מזון חשובים. לתרומה לחצו כאן

למה אבץ חשוב לגוף?

  • תומך בגדילה ובהתפתחות, במיוחד בהיריון ובילדים
  • תומך בייצור דנ"א ומעורב בביטוי גנים
  • נחוץ להובלת ויטמין A ולהמרתו בעיניים לצורך ראייה
  • תומך בייצור ושחרור אינסולין
  • תומך במערכת החיסון
  • מעורב בחוש הטעם והריח
  • מעורב בבניית חלבונים
  • מעורב בהחלמת פצעים
  • תומך בתפקוד של מאות אנזימים
  • מעורב בתפקוד קוגניטיבי ובבריאות העצמות
לעוד תפקידים להסתיר

כמה אבץ אנחנו צריכים ביום?

גילכמות (במ"ג)
0-6 חודשים2
7 חודשים – 3 שנים3
4 – 8 שנים5
9 – 13 שנים8
14 – 18 שניםנשים – 9
גברים – 11
19+ שניםנשים – 8
גברים – 11
היריון11
הנקה12

*מזונות משלימים הניתנים לפעוטות בתחילת תקופת האכילה שלהם (בגיל 4-6 חודשים) צריכים להיות עשירים באבץ, במיוחד תינוקות יונקים, כיוון שריכוז האבץ בחלב אם יורד עם הזמן.

כיוון שארגוני תזונה ובריאות רבים (כולל אותנו) ממליצים לבסס את התזונה על מזונות שלמים מהצומח, נציין כמה מזונות צמחיים המהווים מקור לאבץ. לצד האבץ המצוי במזונות אלו, אבץ נמצא גם במזונות מהחי כגון חלב, בשר ודגים.

דוגמאות למזונות מהצומח העשירים באבץ

מזוןכמות ל-100 גרםכמות לפי גודל מנה
זרעי דלעת7.8 מ"ג2.2 מ"ג
חופן (30 גרם)
טחינה משומשום מלא6 מ"ג0.9 מ"ג
1 כף (15 גרם)
קשיו5.8 מ"ג1.7 מ"ג
חופן (30 גרם)
זרעי חמנייה5.3 מ"ג0.8  מ"ג
2 כפות (16 גרם)
קמח מחיטה מלאה2.6 מ"ג3.1 מ"ג
1 כוס (120 גרם)
שעועית אזוקי (מבושלת)1.8 מ"ג2 מ"ג
½ כוס (115 גרם)
גרגרי חומוס (מבושלים)1.5 מ"ג1.3  מ"ג
½ כוס (80 גרם)
טופו1.4 מ"ג2.1  מ"ג
½ חבילה (150 גרם)
עדשים (מבושלים)1.3 מ"ג1.3  מ"ג
½ כוס (100 גרם)
אפונה (מבושלת)1.2 מ"ג0.75  מ"ג
½ כוס (64 גרם)
עוד מקורות להסתיר

* לא כל המזונות הרלוונטיים רשומים בטבלה. יש לקרוא את הערכים התזונתיים בתוויות המוצרים. הערכים בטבלה הם הערכה כללית וייתכן שעוגלו.

הזמינות הביולוגית של אבץ גבוהה יותר במזונות מהחי, אולם מזונות צמחיים רבים נחשבים מקורות טובים לאבץ.
אנשים המבססים את התזונה שלהם בעיקר או רק על מזונות מהצומח צריכים לעיתים עד 50% יותר אבץ מההמלצה היומית מאחר שמקורות האבץ העיקריים שלהם הם קטניות (סויה, שעועית, עדשים) ודגנים העשירים בפיטאטים. עם זאת, ניתן לשפר את הזמינות הביולוגית של האבץ באמעים שונים.

  • השריית דגנים וקטניות והנבטתם מפחיתות את ריכוז הפיטאטים (סויה, עדשים, שעועית). יש לבשל את המזון המונבט לפני האכילה כדי להפחית את הסיכון למחלות המועברות במזון
  • חומצות אמינו המכילות גופרית, כגון ציסטאין ומתיונין המצויות בזרעים, אגוזים, סויה (אף שהיא גם עתירת זרחן)
  • חלבונים קלים לעיכול (לדוגמה, החלבון בחלב אם קל יותר לעיכול מהחלבון בחלב פרה ותורם לספיגת אבץ גבוהה יותר)
  • שימוש בחומרי התפחה (כגון שמרים בלחם)
  • פיטאטים בצמחים (כגון דגנים מלאים וקטניות)
  • חלבונים המכילים זרחן, כגון קזאין בחלב
  • צריכת ברזל במינון גבוה מתוספים. במקרה הצורך, יש ליטול את תוסף הברזל בנפרד מתוסף האבץ. עם זאת, לא נמצא שמזונות עשירים או מועשרים בברזל מפריעים לספיגת אבץ
  • צריכת תוספי סידן עשויה להפחית את ספיגת האבץ ואת איזונו בגוף (נמצא בכמה מחקרים, אך לא בכולם)

אין בדיקה ספציפית או רגישה דיה למצב האבץ. בדרך כלל בודקים את רמת האבץ בדם, אבל היא לא משקפת בהכרח את מצב האבץ הכללי, משום שהגוף שומר על הומאוסטזיס. (ריכוז האבץ בפלזמת הדם מווסת ונשמר בטווח של 10-15 מיקרומול לליטר).

רמות האבץ בדם מושפעות ממצבי דלקת, תנודות יומיות, מתח נפשי, צום והורמונים. התסמינים הקליניים עשויים להופיע גם אם רמות האבץ בדם הן תקינות, לכן הטיפול צריך להתייחס לתסמינים, לצריכה היומית, לאלכוהוליזם ולמחלות במערכת העיכול.

במדינות מתועשות וביניהן ישראל, לא סביר שצריכת אבץ מעטה מדי תגרום למחסור חמור באבץ בהיעדר מחלה גנטית, התנגשות תרופות, בעיות ספיגה או איבוד משמעותי של חומרי הזנה (כגון שלשולים חמורים, כוויות, פצעים, צריכת אלכוהול מופרזת). אך כן ייתכנו מצבים של מחסור קל באבץ.

חשוב לציין שתסמינים אלה עלולים להופיע במצבים בריאותיים רבים, ודרושה בדיקה רפואית שתפסול גורמים אחרים.

  • ירידה בתיאבון 
  • מערכת חיסון לקויה ופגיעות מוגברת לזיהומים 
  • ירידה במשקל 
  • החלמת פצעים לקויה
  • פגיעה בחוש הטעם
  • סיכון מוגבר לסיבוכים בהיריון (כגון רעלת היריון, משקל נמוך בלידה)
  • עיכוב או ליקוי בגדילה של תינוקות
  • בגרות מינית מאוחרת 
  • שלשול 
  • סיכון מוגבר לזיהומים בדרכי הנשימה העליונות 
  • נגעים (lesions) בעיניים ובעור
  • עיוורון לילה
  • בחילה והקאות
  • ירידה בתיאבון 
  • כאבי בטן
  • שלשול
  • כאב ראש
  • ירידה או מחסור בנחושת
  • תפקוד לקוי של מערכת החיסון
  • ירידה ב- HDL
  • סיכון מוגבר לבעיות במערכת השתן ואברי המין 
  • צריכה מוגברת של תוספי אבץ (בדרך כלל יותר משבועיים) עלולה לגרום למחסור בנחושת

באופן כללי מאחר שהמעי האמצעי (Jejunum) הוא אתר ספיגת אבץ עיקרי, מצבים בריאותיים המשפיעים על המעי האמצעי והדק עלולים לפגוע בספיגת אבץ. חלק מהמצבים להלן קשורים בין היתר לתת-תפקוד של מערכת העיכול.

  • פגים ותינוקות שנולדו במשקל נמוך
  • פעוטות מעל גיל חצי שנה הניזונים מהנקה ולא מקבלים מזונות משלימים העשירים באבץ
  • אנשים הסובלים מתת תזונה או אנורקסיה
  • אלכוהוליסטים
  • קשישים (גיל 65 ומעלה)
  • אנשים עם שלשולים תדירים, חמורים או ממושכים
  • אנשים עם בעיות במערכת העיכול (כגון קרוהן ותסמונת המעי הקצר) 
  • אנשים עם מחלות כליות, אנמיה חרמשית, סוכרת, כיבים או פצעים כרוניים בעור, גידולים ממאירים, אנשים עם זיהומי HIV

לא תועדו השפעות מסוכנות של צריכת כמויות גדולות של אבץ המצוי במזון באופן טבעי, וערכי המקסימום מבוססים על צריכה כוללת של אבץ מתוספים, מזונות מועשרים, אוכל ומים.

גילסף עליון בטוח לשימוש במ"ג
0-6 חודשים4
7-12 חודשים5
1-3 שנים7
4-8 שנים12
9-13 שנים23
14-18 שנים34
19 + שנים40
הריון או הנקה40
ערכי המקסימום לא תקפים למי שמקבל טיפול באבץ בהוראה רפואית

תוספי אבץ הנלקחים במקביל לסוגים מסוימים של אנטיביוטיקה, כגון קינולון (למשל, ציפרופלוקסצין), פניציליאמין, טטרציקלין, צפלקסין, עשויים להפחית את ספיגת האנטיביוטיקה (ולפעמים את ספיגת האבץ). נטילת אנטיביוטיקה שעתיים לפני האבץ, או 4 עד 6 שעות לאחר מכן, עשויה לצמצם את ההתנגשות.

תיאזידים (כגון הידרוכלורותיאזיד) עשויים להגביר את הפרשת האבץ בשתן ב-60%, לכן יש להשגיח על רמות האבץ בנטילה ממושכת.

נטילת התרופות האנטי רטרו-ויראליות אטאזאנאביר וריטונאביר (נורויר) במקביל לתוספי אבץ עשויה להפחית את ספיגת התרופות והאבץ (יש ליטול במרווח של שעתיים).

חומרי כלציה (המשמשים בדרך כלל לטיפול בהרעלת נחושת או ברזל), כגון פניציליאמין ו-DTPA (diethylenetriamine pentaacetate), עשויים לגרום למחסור חמור באבץ.

תרופות נוגדות פרכוסים, בעיקר נתרן ולפרואט, עלולות לגרום למחסור באבץ.

אבץ עשוי להוריד את ריכוז הגלוקוז בדם, ואנשים הנוטלים תרופות נגד סוכרת צריכים להיזהר עם תוספי אבץ.

אמצעי מניעה הנלקחים בבליעה עשויים להוריד את רמות האבץ בפלזמת הדם, ונמצא שבקרב נשים המשתמשות בגלולות נגד היריון, רמות האבץ בפלזמה נמוכה מאלה שלא משתמשות בהן.תרסיסי אף וג'לים המכילים אבץ אינם מומלצים כי הם עלולים לפגוע בחוש הריח (לעיתים באופן יש מקרים שבהם זה בלתי הפיך).

התוכן המועבר כאן מיועד להעשרת הידע ואינו כולל רשימה ממצה של כל ההתנגשויות האפשריות.

תרגמה לעברית: עטר אברמסון

דפי מידע בנושא ערכי ייחוס תזונתיים, DRI’s – Dietary Reference Intakes, משרד הבריאות הישראלי, 2019

Zinc. Linus Pauling Institute Oregon State University. Accessed Dec 2021.

Zinc Fact Sheet for Health Professionals. Office of Dietary Supplements. Dec 2021.. Accessed Dec 2021.

Huang L, Drake VJ, Ho E. Zinc. Adv Nutr 2015; 6: 224–6.

Dietary Reference Intakes for Vitamin A, Vitamin K, Arsenic, Boron, Chromium, Copper, Iodine, Iron, Manganese, Molybdenum, Nickel, Silicon, Vanadium, and Zinc. Institute of Medicine. Washington, DC: The National Academies Press, 2001 DOI:10.17226/10026.

FoodData Central. US Department of Agriculture https://fdc.nal.usda.gov.  Accessed Dec 2021.

Palmery M, Saraceno A, Vaiarelli A, Carlomagno G. Oral contraceptives and changes in nutritional requirements. Eur Rev Med Pharmacol Sci 2013; 17: 1804–13.

 Dietary Guidelines for Americans, 2020-2025. US Department of Health and Human Services. https://www.dietaryguidelines.gov.