הקשר בין עיסוק ברפואת אורחות חיים לבין תחושת שחיקה בקרב רופאים ומטפלים

מפגש הג’ורנל קלאב ה-29 של ארגון רופאים לתזונה התמקד במחקר שבדק את הקשר בין עיסוק ברפואת אורחות חיים לבין תחושת שחיקה בקרב כ-500 רופאים ומטפלים פארא-רפואיים.

הציג את המחקר ד"ר עומר רוזנבלום, מומחה לרפואת משפחה ורופא ספורט, מנהל הלמידה ופיתוח הרופאים והרופאות בקופת החולים מכבי. רוצה לקבל עדכון על המפגש הבא? נא להירשם כאן.

רקע

ב-2019 דווח שבארה"ב 1 מכל 3 רופאים סבל משחיקה (כ-33%), ב-2022 שיעור תחושת השחיקה עלה ל-63%. גם לפי נתונים מתוך סקר שערך משרד הבריאות בישראל ב-2021 נמצא ש-1 מתוך 3 עובדים במערכת הבריאות סובל משחיקה.

מחקרים מצביעים על כך שהגורם שתורם באופן המשמעותי ביותר לתחושת שחיקה בקרב מטפלים במערכת הבריאות הוא חוסר שביעות רצון מקצועית.

נעשו ניסיונות רבים להפחתת שחיקה בקרב עובדי מקצועות הבריאות. נמצא כי התערבויות כמו שינוי שעות העבודה, מעבר למרפאה אחרת והוספת עוזרי רופאים לא משפרים משמעותית את תחושת השחיקה, והורידו אותה בפחות מ-10%. ככל הנראה מאחר שהם אינם מטפלים בבעיה השורשית ממנה נובעת תחושת השחיקה: חוסר שביעות רצון מקצועית, חוסר סיפוק ותחושת משמעות בעבודה.

רפואת אורחות חיים (LM-Lifestyle Medicine)

רפואת אורחות חיים זה תחום מבוסס מדעית הכולל התערבויות אורח חיים בכמה תחומים: תזונה בריאה (לרוב כזו המבוססת על מזונות שלמים מהצומח), פעילות גופנית, שינה מספקת, ניהול סטרס, הימנעות מחומרים מזיקים (לדוגמה עישון) וקשרים חברתיים מיטיבים.

במחקר שלפנינו ביצעו סקר לזיהוי סיבות לשחיקה בקרב רופאים ואנשי מקצועות הבריאות והאם יישום רפואת אורחות חיים במרפאה יכול לסייע בהפחתת תחושה זו.

מה עשו במחקר

המחקר הוא מחקר חתך המבוסס על סקר.

מטרות המחקר היו:

1. לזהות סיבות לשחיקה
2. לנסות לאפיין את ההשפעה של יישום רפואת אורחות חיים במרפאה על שחיקה
3. להעריך סיכון לשחיקה לפי מידת רפואת אורחות חיים שמיישמים במרפאה

אוכלוסיית המחקר הייתה מטפלים שהשתתפו במסלול ההכשרה לרפואת אורחות חיים של ארגון ACLM ( The American College of Lifestyle Medicine) בשנת 2019. ביניהם היו משתתפים ומשתתפות ממקצועות הרפואה, סיעוד, פיזיותרפיה, תזונה ועוד.

הסקר נשלח ל-3182 משתתפים וסיימו אותו 482 משתתפים.

מי השתתפו?

69% מהמשתתפים שמילאו את השאלון, היו עדיין במהלך מסלול ההכשרה ברפואת אורחות חיים ו-31% היו בוגרי ההכשרה. הגיל החציוני היה 53, חציון משך העיסוק בטיפול היה 18 שנים. 64% מהמשתתפים היו רופאים או כירופרקטים, 36% היו ממקצועות הפרא-רפואיים.

מה מצאו

1. תחושת שחיקה: 58% דיווחו על תחושת שחיקה, 28% דיווחו שהיו שחוקים בעבר אבל כיום הם כבר לא שחוקים.
2. מידת העיסוק ברפואת אורחות חיים: 53% דיווחו שהם עוסקים ברפואת אורחות חיים עם כל או עם רוב המטופלים שלהם, 47% דיווחו שהם עוסקים בתחום עם מחצית או עם פחות ממחצית מהמטופלים שלהם. ההשוואה נעשתה בין שתי הקבוצות הללו.
3. הקשר בין מידת העיסוק ברפואת אורחות חיים לבין תחושת שחיקה: נמצא שככל שעוסקים יותר ברפואת אורחות חיים, הסיכון לשחיקה פוחת. אלו שעסקו הרבה ברפואת אורחות חיים היו בסיכון מופחת ב-44% לשחיקה. תקנון לפי תחום העיסוק (רופאים לעומת מקצועות פארא רפואיים) לא שינה את התוצאות באופן מובהק.
4. גורמים שהפחיתו את תחושת השחיקה: החוקרים ניסו למפות אילו גורמים סייעו להפחתה בתחושת השחיקה בקרב המטפלים שדיווחו שהיו שחוקים בעבר וכיום כבר אינם חשים כך (28% מהמשתתפים):
    אמרו ששינו את מצב העבודה שלהם (למשל שינוי מקום העבודה, מקצוע וכו'). 43% מאלו ששינו את עבודתם דיווחו שהסיבה לשינוי זה היא שהשינוי אפשר להם לשלב רפואת אורחות חיים במפגשים שלהם עם המטופלים.
   ⏪ 84% אמרו ששינו את מצב העבודה שלהם (למשל שינוי מקום העבודה, מקצוע וכו'). 43% מאלו ששינו את עבודתם דיווחו שהסיבה לשינוי זה היא שהשינוי אפשר להם לשלב רפואת אורחות חיים במפגשים שלהם עם המטופלים.
   ⏪ 29% אמרו שהגורם לכך הוא שיפור אורח חייהם, כלומר יישום אישי של רפואת אורחות חיים.
   ⏪ 19% ציינו שהשילוב של רפואת אורחות חיים בטיפול שיפר את הסיפוק ואת תחושת ההגשמה שלהם בעבודה ולכן כבר לא חשים שחיקה.
5. השפעה של יישום רפואת אורחות חיים על תחושת שחיקה: 90% מהמשתתפים אמרו ששילוב רפואת אורחות חיים השפיע לטובה על הסיפוק ועל שביעות הרצון המקצועית שלהם ברמה כלשהי. כאשר נשאלו לגבי הגורמים להשפעה החיובית של רפואת אורחות חיים על שביעות הרצון המקצועית נמצא:
   44% – תחושת ההגשמה העצמית, תחושת משמעות והישגיות
   26% – התוצאות של המטופלים ושביעות הרצון של המטופלים
   22% – הנאה מתהליך החינוך, תחושת שליחות
   22% – שיפור אורח החיים האישי (של המטפל/ת)

מגבלות המחקר

מסקנות והמלצות

המחקר מצא שמטפלים שעסקו יותר ברפואת אורחות חיים – היו פחות שחוקים. בנוסף, נמצא שיישום רפואת אורחות חיים השפיע על הגורם העיקרי לשחיקה – היעדר שביעות רצון מקצועית. המשתתפים דיווחו שתחושת ההישגיות שלהם, שביעות הרצון מהתוצאות שהמטופלים משיגים והקשר האנושי שהם הרוויחו מהם תרם להם להפחתת תחושת שחיקה.

בכל הנחיות התזונה והבריאות יש התייחסות לשיפור אורח חיים כקו ראשון לטיפול. עם זאת, הטיפול באמצעות רפואת אורחות חיים אינו מופיע כחלק מהטיפול הראשוני הסטנדרטי. יש חשיבות לשפר את הנגישות ואת השכיחות של רפואת אורחות חיים כחלק מקו ראשון בטיפול. בנוסף, חשוב לזכור שרפואת אורחות חיים זו עבודת צוות. יש חשיבות לגישה מולטידיסיפלינרית: שיתוף פעולה עם מטפלים מתחומים שונים: רופאים, דיאטנים ומקצועות פארא רפואיים נוספים.