שתיית מים וסרטן השד

מציגה: יעל קרן

מפגש הג'ורנל קלאב ה-13 של ארגון רופאים לתזונה התמקד במחקר מקרה ביקורת שבחן את הקשר בין שתיית מים וסרטן שד.

את המפגש העבירה יעל קרן, דיאטנית קלינית ודוקטורנטית לבריאות הציבור, מנכ"לית עמותת מהיום, שהיא גם אחת החוקרות שהובילו את המחקר. רוצה לקבל עדכון על המפגש הבא? נא להירשם כאן.

סרטן שד הוא סוג הסרטן ששיעור התחלואה בו הוא הגבוה ביותר בקרב נשים בארץ ובעולם ובין המובילים בגורמי התמותה מסרטן אצל נשים. בישראל מאובחנות מדי שנה כ-4000 חולות וכ-900 נפטרות.

לאורך השנים זוהו גורמי סיכון וגורמים מגנים רבים מפני סרטן השד. מעבר לגורמים הקשורים באופן ישיר בחשיפה לאסטרוגן, נמצא כי מעל 35% ממקרי סרטן השד קשורים במישרין או בעקיפין לתזונה. נמצא כי תזונה עשירה בסיבים ומיעוט צריכה של בשר אדום ומעובד קשורה בסיכון נמוך יותר, בעוד שתזונה מערבית קשורה בסיכון גבוה יותר לסרטן השד. צריכה של סויה אף היא קשורה בסיכון נמוך יותר לסרטן השד (זאת בניגוד אולי לחלק מהמיתוסים בנושא). גורמים (תזונתיים) נוספים עם פוטנציאל מגן הם צריכה של אומגה 3, ויטמין D ופעילות מעיים תקינה. 
גורם שהחל להיחקר בשנים האחרונות ונמצא במוקד המאמר הנוכחי הוא שתיית מים מספקת.

מה בין הקשר בין שתיית מים לסרטן?

נראה שהקשר עובר בעיקר דרך הנושא של עצירות כרונית שקשורה בסיכון גבוה יותר לסרטן המעי הגס ולסרטן השד. אחת הסיבות העיקריות לעצירות היא אי שתייה מספקת של מים. כאשר שותים מספיק מים, מאיצים את קצב ההתרוקנות של תוכן המעי. באופן הזה מקצרים את החשיפה של רירית המעי לחומרים קרצינוגנים (ולכן הקשר הנמוך יותר לסרטן המעי הגס). בנוסף האצת קצב ריקון המעי עשויה להגביר את ההפרשה של אסטרוגן בצואה המובילה גם לירידה באסטרוגן בסרום המפחיתה את ההצטברות של אסטרוגן ברקמת השד ואפיתל הפטמה ולבסוף להפחתה בסיכון לסרטן השד.
מנגנון פיזיולוגי נוסף הוא ברמת התאים. מצב של התייבשות מוביל לירידה בכמות הנוזל בתאים עצמם העלול להוביל לחלוקת תאים ללא בקרה ושיבוש מנגנון האפופטוזיס (מוות תאי) והגברת הסיכון להתפתחות תא סרטני.

מעניין להיווכח כי בניגוד לסרטן המעי הגס וסרטן שלפוחית השתן שבעשרות מחקרים נבחן הקשר בין שתיית מים לבין התחלואה בהם, הקשר בין שתיית מים לסרטן שד כמעט שלא נבדק במחקרים. למעשה מלבד המחקר הנוכחי, נעשו רק שני מחקרים בנושא שהציגו ממצאים סותרים.

מה עשו במחקר הנוכחי?

מחקר מסוג מקרה ביקורת עם 100 נשים עם אבחנה חדשה של סרטן שד לעומת 106 נשים בקבוצת הביקורת. ככל האפשר ניסו לאתר נשים עם אבחנה חדשה על מנת לאתר את הנשים לפני שביצעו שינוי התנהגותי בעקבות האבחנה. בהתאמה, השאלונים בדקו את ההרגלים של המשתתפות במהלך השנה האחרונה, לפני האבחנה. קבוצת החולות וקבוצת הביקורת היו יחסית דומות בגיל, ב-BMI ובמספר הלידות.

מה מצאו?

הנשים עם סרטן שד דיווחו על שתיית מים נמוכה יותר מאשר זו של קבוצת המחקר. בעוד שנשים ללא סרטן שד דיווחו בממוצע על שתייה של 6.6 כוסות מים ליום, הנשים החולות דיווחו על שתייה של 5.3 כוסות מים בלבד – כלומר הבדל של 20%. נמצא גם הבדל משמעותי של כ-400 מ"ל בכלל צריכת הנוזלים (כולל מיצים, יוגורט וכו'). עוד נמצא כי הנשים החולות אכלו פחות ירקות ופירות, צרכו יותר אלכוהול והיו פחות פעילות גופנית בהשוואה לנשים בקבוצת הביקורת.
ההבדלים בסיכוי היחסי להיארעות סרטן שד לנשים ששתו פחות מים נותר מובהק סטטיסטית גם לאחר תיקנון לגורמי סיכון מרכזיים. 
לקריאה נוספת על גורמי סיכון תזונתיים לסרטן.

השורה התחתונה – איך נעודד את המטופלים שלנו לשתות יותר מים?